Search Results for: contact-form-7/v1/contact-form-7/v1

Sorry, no content matched your criteria.

תודה ככלי מרפא לחיים

כשהתיישבתי לכתוב את הטור הזה, ביתי האהובה, הילי בת השמונה ('וחצי', היא מתקנת אותי כפי שציפיתי), הציעה לעזור לי. בתחילה אמרתי לה שאני לא בטוח איך כדאי להתחיל ושאני לא בטוח שהיא תוכל לעזור לי. היא לא וויתרה ושוב גרמה לי להבין כמה נכון להקשיב לה. היא התעניינה בנושא של הטור וכשהפסקתי לבהות במסך עניתי לה שזה בנושא של 'הוקרת תודה'. היא מייד נזכרה בפרק של בוב ספוג, בו הוא שר לשכנו סקווידויד על כמה טוב להוקיר תודה בחיים. על כך, כבר כעת אני מוקיר לה תודה גדולה.

גישת ההו'אופונופונו, היינה מסורת עתיקה שמקורה בהוואי והונגשה לעולם בעשרים שנים האחרונות בעיקר בזכות ג'ו ויטלי וספרו 'אפס מגבלות'. אם נבקש לתמצת את הרעיון שעומד בבסיס הגישה בהקשר תוכן זה אז נגיד בפשטות שהלך הרוח אליו צריך להתכוונן היינו של הוקרת תודה בכל מצבי היומיום. לדוגמה, אם יש לי נטייה להגיב בכעס על הילד שלי כאשר הוא מסרב לסדר את החדר ואני מרגיש שהביקורת והעצבים מנהלים אותי, הו, זה הרגע בו אני מתבקש להחליף את הרגשות הללו בהוקרת תודה. נשמע קצת הזוי? אולי עוד יותר מעצבן? ייתכן. כל הרגל שיש לנו אוהב להיות מי שאנו נוטים להאמין שהוא 'אני'. נדרשת השקעה לא מבוטלת של אנרגיה כדי להסיט הרגל קלוקל ממסלולו ולהתמיר אותו להרגל פרודוקטיבי. כאשר הבן שלי חירפן אותי כשסירב לסדר את הבלאגן שהשאיר אחריו החלטתי לא להגיב מתוך ההרגל ובמקום זאת הזמנתי הוקרת תודה. החוויה המנטלית שלי באותו רגע הייתה דומה להוצאת דיסק ישן מהמוח והחלפתו בדיסק חדש (איזה ניינטיז זה דיסקים). התוצאה הייתה נהדרת. זה מתחיל בעובדה הפשוטה שעצם יכולת הוויסות האישי בגישה חלופית לכעס כבר מייצרת רוגע פנימי, דבר שבאופן אוטומטי מהדהד ומשפיע על הסביבה, שבמקרה הזה הייתה הבן שלי שניצב שם מולי עם פרצוף של בנדיט.

ניתן לומר שליבת גישת ההו'אופונופונו היא לקיחת אחריות אישית על כל מה שמתרחש בחיינו וכיצד אנו בוחרים להגיב אליהם.
בתרגול של הוקרת תודה ניתן לראות את ההתמודדויות בחיים כהזדמנות וכשיעור חשוב במקום גזירה הרת גורל.
בהוקרת תודה ניתן להזכיר לעצמנו שיש משמעות ואיזה 'מאסטר פלאן' שהם גדולים יותר מהרציונאל שלנו, דבר שכשלעצמו יכול להזכיר לנו לקחת נשימה עמוקה וקצת לשחרר מהצורך בשליטה.

בהוקרת תודה אנו מניעים את עצמנו לצוף רגע מעל הדברים ולצפות בחצי כוס המלאה.

ממש לפני שבוע קיבלתי חיזוק להבנה הזו כאשר בהכשרה מסוימת שעברתי פגשתי פסיכולוג קליני רפואי שדיווח על ממצא מרתק שחשף שבניסוי שערכו גילו שמבין כל המחשבות החיוביות הקיימות, הוקרת תודה התגלתה כבעלת השפעה מהותית על המערכת הפאראסימפטתית שאחראית בין השאר על וויסות המערכות בגוף.

אם נחזור שנייה לקושי שב 'החלפת הדיסק' של ההרגלים שלנו אז נכון, 'זה מאתגר' כמו שאנו הקואצ'רים יכולים להגיד ולעצבן לפעמים. השאלה, היא כמה מתאים לנו להישאר עם ההרגלים הישנים. האם המשך קיום ההרגלים הישנים יוצרים לנו את החיים הקלים? ברוב המקרים ההרגלים הללו מנהלים עבורנו את סדר היום ובכך מרחיקים אותנו בתכלס מתחושת המימוש העצמי שלנו.

כדי לאמץ לעצמנו הרגל פרודוקטיבי כמו הוקרת תודה, מתחילים קודם בתרגול, ממש כמו עבודה על שריר. בעבודה מתמדת עליו, השריר מתחזק ובהדרגה נהפך לחזק יותר.

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

על סרנדיפיות ושאר טעיוית מתוקות

לא מזמן נסענו, אשתי ואני, למופע אקוסטי של אסף אמדורסקי עם קרני פוסטל. זה היה יום שבו התקשורת שלנו לא הייתה בשיאה אם נגיד את זה בלשון צנועה.
היא, הייתה עצבנית עליי ולי חלפו בראש מחשבות ביקורתיות כאלו ואחרות כלפיה. כל הדרך כמעט שלא דברנו והייתה אוירה לא משהו. העניין הוא, שאני לא מצליח כרגע להיזכר למה הרגשנו ככה בכלל. קראתי לא מזמן איזה מאמר שמסביר איך זה שהקוגניציה של ילדים שונה ממבוגרים בכך שהם שוכחים מהר דברים כמו ריבים קטנים ומשכך גם מסוגלים לסלוח מהר. זה משהו שקשור בחלק של המוח הקדמי שעדיין לא התפתח אצלם לעומת בוגרים. אז אני לא בטוח אם זה חלק שעדיין לא התפתח אצלי במוח או שסתם הדחקתי את זה אבל אני כן זוכר שאשתי התרגשה בהופעה. אני מזהה את הרגעים שהיא נרגשת, העיניים שלה נוצצות והנשימה שלה רוטטת. לקחתי נשימה ואחזתי לה את היד, מה שעדיין לא הוריד את המחיצה בינינו. ואז התחיל כבר שיר חדש. היה רגע משעשע בו אמדורסקי ביקש יפה במיקרופון שיביאו לו מים. הייתה שם איזו דממה קצרה שנחתכה בקול הגבוה וקצת לא מותאם שלי: 'יש לך בקבוק ממש ליד הרגל' ,והוא בתגובה 'אה, איפה? הו, נכון, תודה'. אני ישבתי בשורה השנייה ותהיתי תוך כדי אם אני ווקלי מדי או פשוט בעל תושייה. שתי נשים שהסתובבו אלי ותקעו בי מבט של ספרניות בדימוס גרמו לי לפזול בחשכה לכיוון האופציה הראשונה וזה ברור שהן ראו כמו מלא אנשים נוספים שם את בקבוק המים הרטוב ובחרו בשתיקה יבשה.

אבל הרגע המכונן בהופעה טרם התרחש. כמעט חצי דקה חלפה לה מתחילת השיר ואז אמדורסקי היישר מבט לקרני וכמו החליטו מתוך תודעה משותפת להפסיק את הנגינה. הוא התנצל ואמר שזה לא יצא טוב, הם לא היו בסולם הנכון. קרני חייכה בהסכמה והם התחילו מחדש. הקהל היה נרגש, מחא כפיים בהבנה והביע מחילה בשאר ג'סטות על מנעד המחוות הקוליות המפרגנות. ואני, אני נדדתי פנימה לתהיות. נרגש למדי, בחנתי כמה טעות וחוסר דיוק יכולים לייצר כזו תגובה אוהדת וחמה.

יש לא מעט סיפורים ועדויות על תגליות שבטעות התגלו כאשר מדען או חוקר שינה משהו לא במתכוון וזה הדבר בדיוק ושבזכותו משהו חדש נוצר. התלבטתי איך הייתה תגובת הקהל אם אמדורסקי היה נלחץ מהטעות שלו, מה היה קורה אם התגובה שלו לטעות הייתה עם פחות סלחנות עצמית ויותר התפדחות סמוקה או לחלופין איזו יציקה של ביקורת עצמית עם יותר נוקשות. סיקרן אותי איך אז הקהל היה מגיב. שיתפתי את החוויה הזו שהייתה לי בהופעה עם איזה מוזיקאי אחר באיזה מפגש חברתי והוא הבין מייד על מה אני מדבר וקבע בפסקנות, "בוודאי, טעויות כאלה לפעמים עושות את המופע", היה נשמע שהוא יודע על מה הוא מדבר. אבל הוא לא מפורסם כמו אמדורסקי. אז מה. המסר שאני שואף לזכור ולהטמיע מכל הסיפור הזה קשור בעיקר לאשתי ולי ברשותכם. כמה אנחנו, בני הזוג, הבריות, גברים ונשים, מסוגלים לגלות סלחנות לטעויות שלנו כמו גם לנקודות המשגה של אחרים. טעות היא גם ביטוי לשוני ושינוי. לראות טעויות באור שונה יכול לרענן לנו את החיים. סנרנדיפיות, היא הגדרה מתאימה למדי בהקשר זה. משמעות המילה היא תגלית שמתגלה בטעות כאשר אדם מחפש משהו אחר בכלל. המהדרין טוענים שסרנדיפיות במובן העמוק שלה היינה החוכמה שאנו מייחסים למשמעות של התגלית הממוזלת. גם בת זוגתי שרון ואני לא גדלנו במערכת חינוכית שלימדה אותנו להכיל טעויות או לדעת לצמוח מהן, בעיקר לא כאלו שקשורות ליחסים במרחב הזוגי. יש סיכוי שהמשפט של המשורר ההודי רבינדרנת טאגור שממוגנט לדלת הקליניקה שלי מסכם את כל זה טוב 'כשסוגרים את הדלת לטעויות, גם האמת נשארת בחוץ'. ואם היא תסגור לי בכל זאת את הדלת, אני יגניב לה מתחת שני כרטיסים להופעה של אמדורסקי.

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

מר כאוס מסנדל לבת שלי את היצירתיות

הילי, הבת שלי, החליטה השבוע ללכת לביה"ס עם סנדלים לא תואמים. ברגל ימין סנדל ורוד עם אלמנטים חתרניים ולרגל שמאל סנדל בצבע ירוק מרוצה. היא קיבלה שני זוגות חדשים, אחד מסבתא מירי והשני מאימא שרון. הרכישה התקיימה במקביל וללא תיאום מקדים בין הצדדים. בערב היא מדדה סנדל לכל רגל וכך הרעיון הבשיל: ללכת מחר לביה"ס עם סנדל שונה לכל רגל. אני חשבתי שזה יהיה יצירתי מצידה והדבר היחיד שהטריד אותי היה שכנראה זה לא ממש בריא לשלד שלה, שגם ככה לא עטור בשומן רווי שיתמוך בו.

בכתבה הקודמת ציינתי כמה מערכת החינוך לא נתנה לנו בעבר כלים להתמודד עם טעויות ולהכיל את השונה. למזלי ולשמחתי הרבה מערכת החינוך בהתגלמותה העדכנית של מחנכת הכיתה של הילי, מציעה מודל לחיקוי ומתוקן לנושא זה. המחנכת המדהימה שלה פרגנה לה על הבחירה להגיע עם סנדלים שונים ואף אהבה את הרעיון. שלא תטעו, אין לי שאיפה שהבת שלי תהיה 'מוזרה' אבל אני בוודאות מסתייג מהאפשרות שהיא תהיה ילדה קונפורמיסטית מבויתת. אני נוטה להאמין שהשילוב הזה בין 'פריסטייל' לבין סדר מובנה הוא שילוב נכון כדי לשמור על היצירתיות לא רק של ילדינו אלא גם שלנו. כשהבן הקטן שלי, שלו שאל אותי שאלה כמו אתמול, אבא, למה יש עצים ? אחת הדרכים שלי לפתח אתו שיחה בנושא היא פשוט לשאול אותו למה הוא חושב שיש עצים. זו דרך בדוקה לשמר ולהעצים את היצירתיות בקרב ילדים ב לא לתת להם תשובה כשהם שואלים שאלה. לפחות לא ברוב הפעמים.

זה נכון שזה כיף להיות ההורה המחנך שיש לו תשובה לכל שאלה אבל לא פחות מספק יכול להיות ההורה השותף שמעודד את הילד לצאת ולחקור ולחפש את התשובה בכוחות עצמו, ולעיתים גם ביחד עמו בשטח. תפקידו של הילד הוא להיות סקרן אך כמה אנחנו מלבים את הסקרנות הזו בתשובה ידענית? אני כמעט בטוח שמישהו פעם לימד אותי שזו 'גישת הפאזל'. רעיון שמעודד את הילד לצורך העניין לקחת את השאלה ולנוע אתה בעולמו הפנימי תוך כדי שהוא מרכיב בתהליך את הבנתו הנרכשת מעצם החקירה בדרך לתשובה. מה שאני רוצה להגיד לילדה שלי בסיטואציות מסונדלות דומות לזו יהיה משהו בסגנון, הילי, אני אוהב אותך, אני מת על פרצי היצירתיות שלך ואני רוצה להיות אבא שרק ימשיך לתת לך מקום להתפרע ככה. אה, ותזכרי גם להיות מספיק אחראית לסדר בסוף כל אפיזודה את הבלגן אחריך. וזו הזדמנות אסוציאטיבית נהדרת בהקשר של בלגן וסדר להעלות את הנושא המרכזי מבחינתי לטור זה – הכאוס !

תורת הכאוס שמשמשת מקור להבנת סופות רעמים ושאר תופעות כולל משקי כנפיים של פרפרים וההשלכות האפשריות שלהם על הוריקנים אימתניים. ג'ון בריגס ופ. דייוויד בספרם 'חוכמת הכאוס' מחברים בין הכאוס לבין נושאים נוספים ומגוונים שקשורים לחיינו ובינם גם נושא היצירתיות. אני מסכים עמם לחלוטין כאשר הם טוענים שיצירתיות לא מוגבלת בלבד לתחומים שמזוהים נניח רק עם אומנות אלא היא אותה איכות שבאה לידי ביטוי ברגעים המיוחדים בהם אנו מתחברים לאותנטיות ולאינדיבידואליות שלנו. מסקנתם היא שכשנקודת ההשקפה שלנו נפתחת ומתגמשת אל מעבר לנקודות ההיצמדות שלנו לתחומים בטוחים, כך גם דרגות החופש והיצירתיות שלנו גדלות וכך ניתן להתממשק לאני האמיתי שלנו. הפסיכיאטר דייוויד שיינברג אף טוען כי מחלות נפש הנראות לנו כאוטיות הן למעשה ההפך מכאוס. לטענתו, מחלת הנפש יכולה להיות גם תוצר של תהליך בו האדם מצמצם את עצמו לפרשנות אישית נוקשה ומתמשכת של המציאות ולא פתוח לאפשרויות חלופיות ומגוונות.

ואם אני הייתי באייטיז תולה מטריות הפוכות כתחליף לאהיל בחדר שקירותיו היו מכוסים בציורים של אישונים חובשי מגבעות כסממן ההשראה שלי כנגד קונפורמיזם (חשבתי שזה אנרכיזם בגיל 14) ויצאתי מזה איכשהו שפוי אז כנראה שאמשיך לפרגן לבת שלי ללכת גם בחורף עם מגפיים לא תואמים. כך גם הגשם ייאלץ להיות יצירתי.

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

כלב שנובח גם נושק

היה טקס שחזר על עצמו כמעט בכל פעם שרכבתי על אופניים. כשאני חוצה סמטה מסוימת, בין רחוב סילבר לרחוב ויצמן, בדרך לקליניקה שלי או בדרך חזרה ממנה יש את הכלב הזה. אני מתקרב לחצר הבית שבו הוא נמצא והוא יוצא בריצה ומתחיל לרדוף אחרי במורד הרחוב תוך כדי שהוא נובח ומחרחר עד שאני מגיע לסוף הסמטה. לפני כחודש החלטתי לנסות משהו חדש. אני רוכב, הוא מתחיל לרדוף אחרי ברייס הרגיל. עד פה, הכול צפוי ונחמד אך הרשות נתונה. במקום לפדל במהירות מואצת אני סוחט את הבלמים בפתאומיות ועוצר בדרמתיות. הוא חורק מאחורי וכמעט מתגלגל קדימה מכוח האינרציה על הבריטיש בלו האדיש שעומד תמיד בצד. הוא מתייצב במרחק של כשלושה מטרים מאחורי, ושקט, שמופר רק על ידי נהמת מנוע של מפוח עלים נהרייני מפר חוק שמגלגל לו שיח ג'יפה קוצני. שנינו ניצבים והוא מסנן מבין שיניו איזו נהמה לא החלטית. בשלב זה אני מסובב את האופניים באיטיות ומתחיל לנוע בנחישות בחזרה לעברו תוך כדי שאני משמיע נהמות של חולה עם תסמיני גריפה ומשגיח שאין שכנים שיזמינו את המשטרה מהפעילות החשודה. פתאום, הוא משחק אותה שלא רואה אותי, מרים את הראש כאילו להתרשם ממזג האוויר וממהר חזרה לחצר ונעלם.

בשבועיים האחרונים חלפתי שם לפחות תריסר פעמים ובהן לא נרדפתי ולא ננבחתי אפילו פעם אחת. ואני יודע שהוא יודע שאני יודע שהוא שם..

כן, אני מודה שאני מרוצה מעצמי. אני אוהב לערוך כל מיני ניסויים מוזרים ונהנה מהמחשבה שאני אוכל אחר כך להסיק מהם מסקנות ולתעד אותן גם בכתב, ממש כפי שאני עושה כעת. זה בדיוק גם מה שקרה לי שכשראיתי בפסטיבל הסרטים האחרון את 20,000 יום על פני האדמה של ניק קייב ובכיכובו.

היה איזה קטע בו הוא סיפר כיצד הוא מלקט חוויות משגרת היום ומתרגם אותן לשירים ולסיפורים. אני התרווחתי לי בכסא באולם הקולנוע, שבע רצון מכך שאני מבין על מה הוא מדבר. כששוחחתי עם אשתי על הקטע הזה בסרט היא התחברה והוסיפה בספונטניות שתיעוד של חוויות באופן כזה גורם לך לזכור אותן טוב יותר. ואסוציאציית הדומינו שמיד עלתה לי הייתה האופן שבו אני נוהג לתעד את החלומות הליליים שלי כבר יותר מעשרים שנים. תמיד ליוותה אותי הידיעה שאם כשליש מחיינו אנו ישנים ומתוכם מבלים בחלומות, קצת חבל לשכוח מה התרחש בזמן הזה. יש כוח במילה הכתובה. היא מחייבת והיא ממחישה. היא נותנת צורה למחשבה ובאופן שהוא הרבה מעבר למשהו מילולי מסייעת להניע חלום להגשמה. מה שמתרחש ממש ברגעים אלו תוך כדי שאני כותב היינו הגשמה. אני מבין דברים חדשים באמצעות תהליכי חשיבה וכשאני פורט אותם למילים כתובות נוצר שלב דינמי של הפנמה. בכדי שמשהו כזה יוטמע בי אני נדרש להתמיד בו ולבטא אותו בחיי עד שהוא יהיה חלק ממי שאני. באחת הפעמים האלו שלי על האופניים, ממש בסמוך לסמטת האימים בין וייצמן לסילבר, נוכחתי כמה לא יעיל לדווש על הילוך נמוך בנסיעה במישור. תובנה עממית למדי יש לומר אך בהשאלה לעולמות רכישת ההרגלים השוויתי בין הילוך קשה לאתגרי החיים. זה נכון שקשה לעיתים לאמץ הרגל חדש שיכול לקדם אותנו בחיים. אבל לעיתים מספיק לשים לב כמה אנרגיה אנחנו משקיעים כדי לפדל בהילוך נמוך על מישור החיים וכמעט לא לזוז מהמקום בו אנו נמצאים עם אותם הרגלים נוחים.

אז הצלחתי לסגל לעצמי הרגל בריא כשהפסקתי לברוח מהכלב הנשכני שנהג לרדוף אחרי ובכך הטמעתי איזה ניצחון קטן. גילוי נאות- אותו כלב נובח היה מיני פיקינז. עם פפיון.

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

שינוי גודל גופנים

ניגודיות

Search Results for: contact-form-7/v1/contact-form-7/v1

תודה ככלי מרפא לחיים

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי תמיד כאן בשבילכם

על סרנדיפיות ושאר טעיוית מתוקות

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי תמיד כאן בשבילכם

מר כאוס מסנדל לבת שלי את היצירתיות

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי תמיד כאן בשבילכם

כלב שנובח גם נושק

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי תמיד כאן בשבילכם

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם

עידן אזולאי אימון בכיוונון אישי
תמיד כאן בשבילכם