כשישבתי לכתוב את הטור הזה, ביתי האהובה, הילי בת השמונה ('וחצי', היא מתקנת אותי כפי
כשהייתי במלון בניכר לפני כמה שנים, זפזפתי בטלוויזיה כדי לחפש איזה שידור דובר אנגלית. מצאתי
לא מזמן נסענו, שרון אשתי ואני, למופע אקוסטי של אסף אמדורסקי עם קרני פוסטל. זה
כאן תמצאו תוכן מעורר מחשבה.
לא כל המאמרים שתקראו כאן קשורים בהכרח לעולם הטיפולי אך ייתכן שאם תתבוננו פנימה תמצאו את יחסי הגומלין בין עולמות התוכן.
יש לי זוג חברים, הורים לשני ילדים קטנים ששנים רצו לרכוש בית. לאחר זמן רב בו חיפשו, הם מצאו בית שנראה כמו בית החלומות שלהם.
הילי, הבת שלי, החליטה השבוע ללכת לביה"ס עם סנדלים לא תואמים. ברגל ימין סנדל ורוד עם אלמנטים חתרניים ולרגל שמאל סנדל בצבע ירוק מרוצה. היא
היה טקס שחזר על עצמו כמעט בכל פעם שרכבתי על אופניים. כשאני חוצה סמטה מסוימת, בין רחוב סילבר לרחוב ויצמן, בדרך לקליניקה שלי או בדרך
רבים מאתנו חווים מחשבות שליליות או ערך עצמי ירוד, אשר מלווה בחוסר ביטחון עצמי. כאשר מדי פעם תוקפות אותנו מחשבות אלה אין זה כה נורא,
גישת חוסר ההיקשרות וכיצד היא תורמת לאושר שלנו לפני כשלושה שבועות נמחקו לי כל אנשי הקשר מהטלפון הנייד, משהו כמו אלף וחמש מאות אנשי קשר.
בחירות. כולנו עסוקים בבחירות כל חיינו. מה ללמוד, במה לעסוק, עם מי להתחתן, מה עדיף, קרמבו מוקה או קרמבו וניל?? גם כעת, לקראת הבחירות לכנסת
